ב15 באוקטובר שנת 1894 נעצר אלפרד דרייפוס, דרייפוס הורשע ונשלח למאסר עולם באי השדים. דרגותיו הצבאיות נשללו ממנו בטקס צבאי פומבי משפיל ב־5 בינואר 1895, בעוד הקהל שצפה בו זעק "מוות ליהודים". דרייפוס נמצא אשם בשנית במשפט חוזר שנעשה ב1899 עקב לחץ ציבורי שדרש צדק ונשפט ל 10 שנים. בשנת 1904 הנשיא אמיל לובה העניק לדרייפוס חנינה. שנתיים לאחר מכן זיכה אותו בית המשפט מכל אשמה.
בעקבות המעצר וההתנהגות של צבא צרפת כלפי דרייפוס פרסם אמיל זולא חמש שנים את המאמר "אני מאשים" הנה קטע ממנו:
אלפרד דרייפוס נפטר ב-12 ביולי 1935, באותו התאריך שבו זוכה סופית 29 שנים קודם לכן.
" אדוני הנשיא,
...הטינופת שפרשת דרייפוס זו המיטה על שמך, כמעט כתבתי על שלטונך. בית משפט, בפקודה, זיכה את אסטרהאזי. זהו עלבון עצום לאמת ולצדק. תדמיתה של צרפת כולה תוכתם בזוּהמה הזו, ובדפי ההיסטוריה יירשם שפשע זה נגד החברה קרה בתקופת נשיאותך...
...אני מאשים את לויטננט קולונל דו-פאטי בהיותו היוצר של עיוות דין שטני זה, הייתי רוצה להאמין שמבלי מֵשים, ובהגנה על מעשים אלה בשלוש השנים האחרונות...
...אני מאשים את הגנרל דה מרסייה בשותפות לפשע, ולו מתוך חולשה מנטלית...
...אני מאשים את גנרל ביו בכך שבידיו הייתה ראייה מוצקה לחפותו של דרייפוס, והוא העלים אותה. הוא אשם בפשע זה נגד האנושות והצדק...
...אני מאשים את הגנרל בואדפר ואת הגנרל גונז בשותפות לפשע...
...אני מאשים את הגנרל פלייה ואת רב-סרן ראבארי בניהול חקירה מרושעת, מוטה באופן מפלצתי, כפי שהצהיר זה האחרון בתצהירו, שהינו מונומנט נצחי לעזות מצח ...
...אני מאשים את שלושת המומחים לכתב יד, האדונים בלהום, וארינר וקואר, במסירת דו"חות שקריים...
...אני מאשים את משרד המלחמה בשימוש בעיתונות...כדי לנצח על מסע מתועב (שנועד) להוליך שולל את הציבור הרחב ולכסות על עוולותיהם.
ולבסוף אני מאשים את בית הדין הצבאי הראשון בהפרת החוק על ידי הרשעת הנאשם על בסיס מסמך שנותר חסוי, ואני מאשים את בית הדין השני במתן כיסוי למעשה לא חוקי זה, ובכך עשיית פשע על ידי זיכוי ביודעין של אדם אשם."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה