הגיליון הראשון של "חדשות" הופיע ב-4 במארס 1984. באותה תקופה היה "ידיעות אחרונות" בשיא כוחו – "העיתון של המדינה", כמעט ללא מתחרה. תפוצתו היתה בסביבות 500 אלף בימי שישי ועלתה משבוע לשבוע. "מעריב" נמצא בתהליכי גסיסה, כשתפוצתו יורדת מיום ליום.
המחזור השנתי של ידיעות הגיע באותה תקופה לכמאה מיליון דולר וערכו נאמד בכמיליארד דולר. על עוצמתו הכלכלית של העיתון ניתן ללמוד מאפיזודה אופיינית. כשנתבקש אחד הבנקים לתת איזו ערבות ביניים לצורך רכישת מכונת דפוס ביקשו מנהלי הבנק בטוחות. חשב העיתון, ינון אנגל, סיפר לי אז כי תשובתו לבנק היתה: קודם תנו לי בטוחות לכספים שאנחנו מפקידים אצלכם.
החששות מפני העיתון החדש בידיעות היו גדולים משך כל התקופה בה לא היה ברור מה הן התכניות של שוקן ושל צוות ההקמה שלו. לאחר שהופיע הגיליון הראשון היה ברור שתהיה מלחמה, אבל שנצחוננו מובטח. היא ארכה תשע שנים, עד לסגירתו של חדשות ב-29 בנובמבר 1993.
הכשלון העיקרי של "חדשות" מבחינה עיתונאית היה בעמודי החדשות. בחלקים המגזיניים של העיתון היו לעיתון השגים לא מעטים ונחשפו בו הרבה כשרונות מבריקים. הם נתגלו בחדשות אבל מצאו את דרכם לידיעות אחרונות. על עובדים אלה שערקו לעיתון המתחרה אמר עמוס שוקן לירון לונדון: "…דב יודקובסקי, עורך ידיעות, הזמין אותם לסויטת המנהלים בעיתונו עם השטיח מקיר אל קיר, והם הלכו אליו… דב הוא איש אינטליגנטי מאד שהתחיל את השיחה במחמאות לכתיבתו הנהדרת של המחוזר ואחר כך, אחרי שהחניף לאגו שלו, אמר את המשפט 'לא חשוב כמה אתה משתכר, אשלם לך כפליים , או פי שלושה או ארבעה'."
גיליון הזיכרון לחדשות
בצלאות עשר שנים לסגירתו של עיתון "חדשות" הפיק מקומון "העיר" של רשת שוקן גיליון מזכרת: "חדשות – איפה היינו ומה עשינו". הגיליון הזה ממחיש את הסיבות לכשלון |חדשות". הכותבים נרקיסיסטים, מגלומנים ואגוצנטרים כמו שהיו לפני עשר שנים. הכתיבה מתלהמת, מתחכמת, כסחיסטית. רק הגרפיקה קצת יותר מעודנת. הם מציגים כאן את ההשג הגדול בו הם משתבחים – צילומי המחבלים מאוטובוס 300. אבל אינם מציגים את הגופות המרוסקות של הילדים שניספו בצומת הבונים שפרסמו בעמוד הראשון של עיתונם. לא משחזרים את הכותרות הוולגריות, הצילומים המזוויעים, האיורים חסרי הטעם (כמו שתי אצבעות קטועות בצידון).
קרדיט לMAKO והיגיון בשיגעון
